El psicoanalisis entre varios-una experiencia clinica

ההתערבות התקיימה במשך השתתפות בחוג ליצירת וקריאת סיפורים במוסד פרטי "אלדבה" בארגנטינה המטפל בנערות שהוצאו מביתם עקב מצבי סיכון, התעללות וכו' ומתגוררות במוסד סגור תחת מעקב בית משפט לענייני משפחה(institucionalizadas""). בנוסף למצבם רובם קיבלו מגורם בריאות הנפש אבחן פסיכוזה/אוטיזם.
ב"אלדבה" עובדים תחת האוריינטציה הלאקאניאנית ובנוסף בצורת טיפול במוסדות ניקרת ע"י מילר "psicoanálisis entre varios"-המתבססת על טקסטים של א.סטיבנס, די צ'צ'יה וב.בג'יו.העיקרון היא לגרום לפיצול האחר הגדול מול האוטיסטי/פסיכוטי כדי שלא יהיה האחר הרודף,האכזרי של הפסיכוזה ע"י לאפשר סוג של טרנספרנס המתפצלת "ריבוי/פלורליזצית ההעברה" בין כל העובדים עם הילד אשר נעשית פחות קבועה ומאיימת. זה מתגשם ע"י הקמת מנגנון אנליטי מיוחד: כמה "מתערבים/משתתפים" (intervinientes) מול קבוצה של ילדים שמציעים להם מגוון הצעות סימבוליות:פעילויות וחוגים המותאמים, אחרי מפגש ראשוני, לכל סובייקט וסובייקט.ההתאמה תיבדק במפגשים קליניים בהם מעלים אנשי הצוות השערות לגבי הסגנון/הפרט(detalle)/האמצאה של כל מקרה בפני עצמו כדי לבנות אסטרטגיה. הפסיכוטי הוא במקום של אובייקט של האחר הגדול, אשר מתענג עליו ללא גבולות. הילד הפסיכוטי/אוטיסט נימצא בעבודה מתמדת ואינסופית על מנת לווסת את האחר המשוגע הזה,כדי להמציא איזושהי חריתה,רישום שתפעל כמחסום להתענגות של האחר..הוא שקוע ב"טיפול האחר של ההתענגות" לפי זנוני. ע"י הצעת אחר גדול שונה שהוא לא שלם,שהוא שסוע הסובייקט תוכל להפסיק את טיפולו/עבודתו כדי לממש את ההפרדה שלא התקיימה ותתפנה לחולל את עצמו כסובייקט. מהות "העבודה בין רבים" היא להצטרף לעבודה,לטיפול על האחר שהילד הפסיכוטי כבר התחיל. עם לקאן אומרים שעדיף קיום ע"י, דרך המסן מאשר קיום שמרכזו הוא סביב ההתענגות. זה מצפן לעבודה – דרך "אילוצים" לדחוף את הילד לכיווןהמישור הסימבולי, שיצליח "לתרגם את ההתענגות למסמן".

במקרה של ויקי הגענו (אני ועוד "משתתפת") עד שלב ההשערות והשאלה הקלינית.החוג נמשך כמה חודשים פעם בשבוע אך ויקי הייתה נעדרת הרבה עקב הבריחות שלה מהמוסד והשלכותיהן.
היא בת 14(אחד הקטנות במוסד)והיגיעה ממוסד לבריאות הנפש לנוער ולא היה מידע רב על עברה.חוץ מידיעה שויקי התגוררה יחד עם אחותה אצל סבתא מצד אימא ושלילדות לא היה כבר קשר עם הוריהן בגללהמלצת בית המשפט עקב התעללות מינית,רשלנות בין היתר.
גם לא היה אבחון ברור בתיק שלה מבית המשפט ומהפנימייה, אבל לעיתים היו נותנים לה תרופות אנטי פסיכוטיות וכדורי הרגעה במינון מאוד גבוה, הייתה מגיעה לחוג במצב רדוד מאוד,מזילה רוק,אפאטית או לא מצליחה להגיע בכלל.
לחוג היא היגיעה לטענתה כי שאר הפעילויות היו גופניות ומלכלכות(גינון,בנייה,בישול) ובקריאת ספרים היא תוכל "לשבת בלי לעשות כלום כי גם ככה לא יודעת לקרוא".בהתחלה הייתה נשארת בפתח הבית, תקועה שם אבל עם מבט מתגרה המכוון אלינו "בואו לקחת אותי", פעם אפילו נשארה שם מחובקת לעץ .אם הייתה מצליחה לעבור את פתח הדלת הייתה מסרבת להיכנס לחדר החוג עם אותה הבעה של קיפאון אך ביחד עם זאת יש סוג של פניה לאחר: התגרות, איומים לעזוב את החדר/לברוח שאף פעם לא מגיעים למימוש המתלווים בחיוך מתנשא/שובב.
בפגישות הראשונות היא לא משתתפת אבל כל פעם שאחת הבנות מתחילה לספר עלעצמה ויקי קוטעת אותה או מתחילה להתלונן שמשעמם לה ומאיימת שתלך,כל הזמן יוצאת ונכנסת עם הבעה מתגרה,זורקת דברים או מושכת לעצמה את הבגדים או נוגעת באש הנר/קטורת ונקבת , לאור ההתנהגויות האלה נאמר שיש לה את האפשרות לבחור להישאר,אז אחרי הבעה של בוז ("אוף")מתיישבת ומפסיקה אומנם לא לגמרי את ההתנגדויות.
רוב הזמן לא עונה לשאלות בכלל או רק מושכת כתפיים "לא יודעת".בפגישה הראשונה נשאלה מה שמה וענתה "לא יודעת".עלכל משפט שמפנים אליה קוטעת אותו באמצע ועונה באותה צורה. ואחד הפגישות במקום ליקרו לה בשמה קרנו לה "ויקילאיודעת", זה גרם אצלה לצחוק,היא נרגעה ומאותו רגע התחילה להשתתף באופן יותר שותף בפגישות הבאות.
רוב דיבוריה היו סביב התלונות נגד מדריכות המוסד(להן היו חייבות ליקרו "אימא x") .כמה פעמים היגיעה עם חבלות ופציעות וטענה שאחד ה"אימאות" עשתה לה את זה כאשר היא "השתגעה". על השאלה "מה זה להשתגע" הסבירה שזהקורה כשהיא "מקבלת ג'ננה ולא מצליחה לישון ואז מתחילה להשתולל נגד הדברים"- ז"א זורקת דברים,בועטת בציוד,שוברת חלונות ואפילו הגיעה לאלימות פיזית נגד מדריכות המוסד ונגד עצמה.לשאלה לגבי מה היה מונע ממנה לישון ומביא אותה "להפוך למשוגעת" לא היה לה מה להגיד,כתשובה הייתה מתחילה לקום ולהסתער. ב"אלדבה" היא אף פעם לא קיבלה התקף זעם,למעט הסתגרות ושלילה להשתתף.
הנושא השני בשיח שלה היה סביב...