מעבדת מחקר- שעמום ודיכאון. 26.12.07.doc
Páginas: 5 (1117 palabras)
Publicado: 16 de febrero de 2011
מעבדת מחקר – שעמום ודיכאון 26.12.07
משפט מטלויזיה: דבר מה בתוכנו מגיב: שעמום. מילה ממנה הרחבתי את המונח : אחידות עי' הרקדת האותיות כבמסך קולני. דרך מונח זה אני מסמן את הזדהותו של האחד עם האחר. [ אחר (-------- ) אחד]
בעמוד לאחר מכן לאקאן מדבר על מילד " חשתי שהאזינו לי אוזניים...." הוא שוב מדבר על המרחק בין האחר. ממקם שם את הקדרות. על המרווח בין האחד לאחר.
הזדהות של אחד לאחר. זה הכיוון שהואילך בעיקבותיו. בעצם ההזדהות האחד והאחר יש לה היסטוריה אצל לאקאן. הבסיז לזה במקור : התוו האונרי כי יש 3 הזדהויות שלאקאן מפתח מפרויד 1 ) עם האב. 2) עם התוו האונרי 3) הזדהות דימיונית.
מה שמעניין אותו זאת הלקיחה של תו מהאחר. יש תו שהסובייקט לוקח מהאחר. וההזדהות לא חייבת להיות ממשו אהוב, ממישהו מוכר, אפשר גם ממשהו שאתה שונא. זאת מילה, משהו שנאמר, משהו קטן.
גם בשעור השני לאקאן מדבר על לא לזהות אתהאחד והאחר. ולשמור על המרחק הזה, זה מופיע במס' סמינרים. כל הזמן שמירה והקפדה בין האחד לאחר.
והעצבות, הקדרות. איך לראות בקליניקה ? מה זה האחד ? לאקאן בסמינר 20, הוא מדבר על האחד.
אז יש: תוו אונרי, יש S1. יש אחד , ויש מפפר 1.
לפעמים זה ללא אבחנה, באותו משפט, לפעמים זה נראה שונה.
כאשר מדבר על האחד, כל הזמן מדבר על הקיום, להיות אחד כנראה תופס משהו מהקיום.
חיפוש בגוגל של הערך :" להיות אחד "מעלה אינספר קישורים. דוגמאות: כמה קשה להיות אחד. מרחל חלפי- משוררת:. שיר של ילדה שמדברת על הבדידות של אלוהים, כמה קשה להיות בודד.
קישורים נוספים סביב האחד והלבד. בלוגים של להיות בודד, אחד. עולים אותם המסמנים. האחד , בדידות, על הבחירה המינית, השקט, הקושי עם השקט.
צריך לזכור את הפרדיגמה השישית של מילר, הוא מדבר על האחד. ( מתוך מאמר של שש הפרדיגמות של ההתענגות ) : של אי היחס. בסמינר 19-20 מילר קורה בגדוללאחד . בתקופה הזאת ממלכה של אחד: התענגות . יש ניתוק בין המסמן למסומן , בין ההתענגות לבין האחר. חד- התענגות- בודדת, בגלל הניתוק בין ההתענגות לאחר: הוא קורה לזה : אינדיבידואליזם המודרני- הפך לקשר החברתתי. ממלכה של החד – התענגות, מנותקת מהאחר.
הוא מדבר על 4 צורות של חד התענגות: 1 ) אחת ללא האחר. התענגות שמוותר על האחר של האחר. התענגות של הגוף. 2 ) חד התענגות הפאלית של האידיוט: האוננות. 3 ) שלהדיבור ו 4 ) גירסה של הסובלימאציה שאיננה כוללת את האחר. ב ENCORE לאקאן מזכיר בהקשר של המילה עידון: פונה ליחידניות של מעשה האמנות. סיפוק של הדחף שלא עובר דרך האחר.
יש גם קישור של להיות אחד עם המטופל.
גם הבדל בין: להיות אחד מ.. ולהיות אחד " ה" ( ויוצא דופן )
שי גם עוד שני סוגים של קישורים: האחד של האהבה ויש גם את הרעיון שמובא בסמינר 20. האהבה זה להיות אחד.. המיזוג של להיות אחד. זה לא אחד שזהואיחוד של השניים, בגלל שאין יחס מיני.
(אחינועם )
בדיקה אתימולוגית של המילה שעמום. לאקאן דיבר על ENNUI בפורטוגזית-וספרדית יותר מדברים על TEDIO. ובאנגלית יותר משתמשים ב BOREDOM . מופיע המימד של הזמן. תחושת הזמן שמשתבשת כשמשהו משתעמם.
מאמר של הסוציולוגית BARBALAT שקושר בין השעמום למושג המשמעות: היא מנסה לתאר בכמה צורות את השעמום 1 ) זה לא חוסר התעננינות. בגלל שההפךמשעמום זה התלהבות, חיוניות , ויטאליות
2 ) זה לא יהיה נכון לקשור שעמום עם פעולות שחוזרות על עצמן, כי לאלה יש מטרה. בבסיס של השעמום יש חוסר משמעות, פעולות חסרות פונקציה. 3 ) טעות לחשוב שזה מחסור בגרויים. לפעמים השעמום עולה כשיש עודף גרויים.
היא מנסה לטעון כי השעמום הוא רגש, הערכה של האדם כלפי מה שהוא חווה. היא טוענת ששעמום , אם עובר, לא מוביל לסקרנות, או להתעניינות אלא להתלהבות.
היא עושה אבחנה ביןשעמום לדיכאון. ורואה קשר בין שעמום לבין חרדה. אבל לא חרדה כי יש איום על החיים אלא איום על משמעות. חוסר משמעות, אפילו של החיים עצמם, עיוות הזמן. הזמן עומד מלכת. העדר מששמעות.
יש הרבה התייחסויות משנות ה 30 בחוברות של פסיכואנליזה . גרינסון למשל הוא המוכר ביותר. הוא טוען כי קל לתאר אותה, קשה להגדיר. הוא מתאר מרכיבים: * חוסר סיפוק וחוסר רצון לפעול * כמיהה וחוסר יכולת להגיד מהי הכמיהה. * תחושת ריקנות * עמדהפאסיבית מצפה, שהעולם החיצוני יביא סיפון. * תחושה של זמן עומד.
יש הבדל בין שעמום אפאטי ( ריקנות שמלווה בתחושת כמיהה, העדר של פנטזיות, ) לבין שעמום שיש אגיטאציה.
מה שבעיקר מוגדש בספרות הפסיכואנליטית: אינהיביציה של היכולת לדמיין, להשתמש בפנטזיה בתוך המרווח עם האם. אין פנטזיות זמינות. אין יכולת להשתתף בדברים שדורשים דימיון- קריאה למשל,
בספרות גם מדברים על דחפים מעוכבים....
משפט מטלויזיה: דבר מה בתוכנו מגיב: שעמום. מילה ממנה הרחבתי את המונח : אחידות עי' הרקדת האותיות כבמסך קולני. דרך מונח זה אני מסמן את הזדהותו של האחד עם האחר. [ אחר (-------- ) אחד]
בעמוד לאחר מכן לאקאן מדבר על מילד " חשתי שהאזינו לי אוזניים...." הוא שוב מדבר על המרחק בין האחר. ממקם שם את הקדרות. על המרווח בין האחד לאחר.
הזדהות של אחד לאחר. זה הכיוון שהואילך בעיקבותיו. בעצם ההזדהות האחד והאחר יש לה היסטוריה אצל לאקאן. הבסיז לזה במקור : התוו האונרי כי יש 3 הזדהויות שלאקאן מפתח מפרויד 1 ) עם האב. 2) עם התוו האונרי 3) הזדהות דימיונית.
מה שמעניין אותו זאת הלקיחה של תו מהאחר. יש תו שהסובייקט לוקח מהאחר. וההזדהות לא חייבת להיות ממשו אהוב, ממישהו מוכר, אפשר גם ממשהו שאתה שונא. זאת מילה, משהו שנאמר, משהו קטן.
גם בשעור השני לאקאן מדבר על לא לזהות אתהאחד והאחר. ולשמור על המרחק הזה, זה מופיע במס' סמינרים. כל הזמן שמירה והקפדה בין האחד לאחר.
והעצבות, הקדרות. איך לראות בקליניקה ? מה זה האחד ? לאקאן בסמינר 20, הוא מדבר על האחד.
אז יש: תוו אונרי, יש S1. יש אחד , ויש מפפר 1.
לפעמים זה ללא אבחנה, באותו משפט, לפעמים זה נראה שונה.
כאשר מדבר על האחד, כל הזמן מדבר על הקיום, להיות אחד כנראה תופס משהו מהקיום.
חיפוש בגוגל של הערך :" להיות אחד "מעלה אינספר קישורים. דוגמאות: כמה קשה להיות אחד. מרחל חלפי- משוררת:. שיר של ילדה שמדברת על הבדידות של אלוהים, כמה קשה להיות בודד.
קישורים נוספים סביב האחד והלבד. בלוגים של להיות בודד, אחד. עולים אותם המסמנים. האחד , בדידות, על הבחירה המינית, השקט, הקושי עם השקט.
צריך לזכור את הפרדיגמה השישית של מילר, הוא מדבר על האחד. ( מתוך מאמר של שש הפרדיגמות של ההתענגות ) : של אי היחס. בסמינר 19-20 מילר קורה בגדוללאחד . בתקופה הזאת ממלכה של אחד: התענגות . יש ניתוק בין המסמן למסומן , בין ההתענגות לבין האחר. חד- התענגות- בודדת, בגלל הניתוק בין ההתענגות לאחר: הוא קורה לזה : אינדיבידואליזם המודרני- הפך לקשר החברתתי. ממלכה של החד – התענגות, מנותקת מהאחר.
הוא מדבר על 4 צורות של חד התענגות: 1 ) אחת ללא האחר. התענגות שמוותר על האחר של האחר. התענגות של הגוף. 2 ) חד התענגות הפאלית של האידיוט: האוננות. 3 ) שלהדיבור ו 4 ) גירסה של הסובלימאציה שאיננה כוללת את האחר. ב ENCORE לאקאן מזכיר בהקשר של המילה עידון: פונה ליחידניות של מעשה האמנות. סיפוק של הדחף שלא עובר דרך האחר.
יש גם קישור של להיות אחד עם המטופל.
גם הבדל בין: להיות אחד מ.. ולהיות אחד " ה" ( ויוצא דופן )
שי גם עוד שני סוגים של קישורים: האחד של האהבה ויש גם את הרעיון שמובא בסמינר 20. האהבה זה להיות אחד.. המיזוג של להיות אחד. זה לא אחד שזהואיחוד של השניים, בגלל שאין יחס מיני.
(אחינועם )
בדיקה אתימולוגית של המילה שעמום. לאקאן דיבר על ENNUI בפורטוגזית-וספרדית יותר מדברים על TEDIO. ובאנגלית יותר משתמשים ב BOREDOM . מופיע המימד של הזמן. תחושת הזמן שמשתבשת כשמשהו משתעמם.
מאמר של הסוציולוגית BARBALAT שקושר בין השעמום למושג המשמעות: היא מנסה לתאר בכמה צורות את השעמום 1 ) זה לא חוסר התעננינות. בגלל שההפךמשעמום זה התלהבות, חיוניות , ויטאליות
2 ) זה לא יהיה נכון לקשור שעמום עם פעולות שחוזרות על עצמן, כי לאלה יש מטרה. בבסיס של השעמום יש חוסר משמעות, פעולות חסרות פונקציה. 3 ) טעות לחשוב שזה מחסור בגרויים. לפעמים השעמום עולה כשיש עודף גרויים.
היא מנסה לטעון כי השעמום הוא רגש, הערכה של האדם כלפי מה שהוא חווה. היא טוענת ששעמום , אם עובר, לא מוביל לסקרנות, או להתעניינות אלא להתלהבות.
היא עושה אבחנה ביןשעמום לדיכאון. ורואה קשר בין שעמום לבין חרדה. אבל לא חרדה כי יש איום על החיים אלא איום על משמעות. חוסר משמעות, אפילו של החיים עצמם, עיוות הזמן. הזמן עומד מלכת. העדר מששמעות.
יש הרבה התייחסויות משנות ה 30 בחוברות של פסיכואנליזה . גרינסון למשל הוא המוכר ביותר. הוא טוען כי קל לתאר אותה, קשה להגדיר. הוא מתאר מרכיבים: * חוסר סיפוק וחוסר רצון לפעול * כמיהה וחוסר יכולת להגיד מהי הכמיהה. * תחושת ריקנות * עמדהפאסיבית מצפה, שהעולם החיצוני יביא סיפון. * תחושה של זמן עומד.
יש הבדל בין שעמום אפאטי ( ריקנות שמלווה בתחושת כמיהה, העדר של פנטזיות, ) לבין שעמום שיש אגיטאציה.
מה שבעיקר מוגדש בספרות הפסיכואנליטית: אינהיביציה של היכולת לדמיין, להשתמש בפנטזיה בתוך המרווח עם האם. אין פנטזיות זמינות. אין יכולת להשתתף בדברים שדורשים דימיון- קריאה למשל,
בספרות גם מדברים על דחפים מעוכבים....
Leer documento completo
Regístrate para leer el documento completo.